למה אנו מעבירים את הנורות שלנו ל”חדר אדים”?
בואו נהיה כנים: חדרי האמבטיה הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. ברגע אחד החדר יבש לחלוטין, וברגע הבא יש שם ענן עבה של אדים שגורם לכל הדברים להיות לחים. רוב הנורות האינפרא-אדומות לא נהרסות בגלל שהנורה עצמה נשרפת – בדרך כלל זה בגלל החוסר באטימות או בחלקים החשמליים של הנורה, שלא מסוגלים לעמוד בלחות. לכן אנו מעבירים כל נורה דרך בדיקות עמידות בתנאי לחות גבוהה. בעצם, אנו “מענים” אותן במעבדה, כדי שהן לא יפסיקו לעבוד ברגע הראשון שאתם עושים מקלחת חמה. המאבק נגד האדים הבעיה עם הלחות היא שכאשר אדי המים חודרים לתוך הנורה, הם פוגעים ישירות באטימות שבין הצינור הזכוכיתי לבין הבסיס של הנורה. אם האטימות נשברת, חמצן חודר פנימה. זה מפריע לתהליך ההלוגן, וגורם לחוט החשמלי להתאדות מהר מדי. הזכוכית הופכת לשחורה, והאור נעלם. כדי למנוע זאת, אנו מדמים שנים של לחות בפרק זמן קצר מאוד. אנו גורמים לנורות לעבור סיבובים של חום קיצוני ולחות גבוהה, כדי לראות איפה הן נהרסות. אנו רוצים למצוא את הנקודה החלשה באטימות או בחלקים החשמליים של הנורה, לפני שהיא יוצאת מהמחסן שלנו. התמודדות עם החום הנורות האלו נהיות חמות מאוד. החום הזה יכול ליצור אפקט של ואקום, שגורם לאוויר הלח לחדור לתוך החוטים החשמליים. אם הבידוד אינו מושלם, הלחות יוצרת מסלול לזרימת חשמל במקומות שאליהם הוא לא אמור להגיע. התוצאה? קצר חשמלי. הנורה נהרסת, או שהמפסק שלכם נכבה. זה בהחלט לא מה שאתם רוצים בזמן שאתם מתכוננים ליום. הפשרה בדיקת כל יחידה בצורה כזו מאטה אותנו. זה גם עולה יותר כסף. אבל החלופה גרועה יותר. נורה עשויה להיראות טובה במעבדה במהלך בדיקה מהירה, אך להיהרס שבועיים לאחר מכן בחדר אמבטיה אמיתי. אנו מעדיפים לגלות את הבעיות במעבדה, מאשר להתמודד עם הרבה נורות שנהרסו ולקוחות לא מרוצים. טיפ חשוב: ודאו שחדר האמבטיה שלכם מאודר כראוי. אפילו הנורה החזקה ביותר תסבול אם היא נמצאת בחדר ללא זרימת אוויר.