למה אנחנו מענים את החיממים שלנו בחדרי האמבטיה באמצעות אדי מים?
בואו נהיה כנים: מים וחשמל הם שילוב איום. כשמדובר בחיממים מסוג IP65, לא מספיק להדביק על המכשיר תווית “עמיד בפני מים”. עלינו לוודא שהמכשיר אכן עובד כראוי. לכן אנחנו מבצעים עליו בדיקות לעמידות בפני לחות. בעצם, אנחנו מנסים לשבור אותו, כדי שהוא לא יתקלקל בבית הלקוח.
הבעיה בחדרי האמבטיה היא שיש שם מחזור תמידי של חום גבוה ואדי מים כבדים. זה יוצר שינויים בלחץ. האדים מוצאים את הסדקים הזעירים במכשיר וחודרים פנימה. כשהם נמצאים שם, הם הופכים שוב לטיפות מים על הקצוות החשמליים של המכשיר. זו הסיבה לקצרים חשמליים.
כדי למנוע זאת, אנחנו משאירים את החיממים בחדרים עם לחות גבוהה במשך מאות שעות. אנחנו לא מקווים שהמכשיר יעבור את הבדיקות – אנחנו מחפשים את הרגע המדויק שבו הבידוד של המכשיר נהרס.
יש גם את בעיית ה“נשימה” של המכשיר. IP65 מסייע במניעת אבק ורסיסים, אך החום גורם לחומרים להתרחב. כשהחיממים פועלים בעוצמה גבוהה, החומרים מתרחבים; כשהם מתקררים, הם מתכווצים. תהליך זה יכול לגרום ללחות לחדור דרך החורים במכשיר. אם החומרים מתכווצים אפילו בשליש ממילימטר, זה כישלון. אנחנו ממשיכים לשפר את החומרים המשמשים לאטימת המכשיר, כדי שהוא יעמוד בתנאים האלו, ללא קשר למספר הפעמים שהוא מתחמם ומתקרר.
אבל יש גם חיסרון: כדי למנוע חדירת לחות, עלינו לשמור על האטימה של המכשיר. זה אומר שיש פחות זרימת אוויר. בגלל זה, הרכיבים הפנימיים של המכשיר חמים יותר מאשר במכשירים שיש להם אוורור. חשוב לוודא שיש מספיק מקום לאוורור במקום ההתקנה – אי אפשר שהמכשיר יקרוס רק בגלל שהוא נמצא במקום צפוף.
אנחנו לא מנחשים כמה זמן המכשירים האלו יחזיקו מעמד. אנחנו ממשיכים להפעיל אותם עד שהם נהרסים, ואז אנחנו מחפשים דרכים לתקן אותם. זו הדרך היחידה לוודא ששיעור הכישלונות יישאר קרוב לאפס.