למה אנחנו עוזבים את מנורות החימום הישנות בחדרי האמבטיה לטובת גלי אינפרא-אדום
אתם מכירים את אותן מנורות חימום ישנות שנמצאות בחדרי האמבטיה? אלו עם הנורות ההלוגן הבהירות… הן מעצבנות מאוד.
ברוב המקרים, הן פשוט נשרפות. אדי המים והלחות חודרים לתוך המנורה, פוגעים בחוטי החשמל, ולפתע אתם נשארים עם מנורה מתה בבוקר קר של חודש ינואר. זה מעצבן, ובכנות – זו טכנולוגיה מיושנת. לכן אנחנו עוברים לשימוש במנורות חימום בגלי אינפרא-אדום.
העניין הוא באופן שבו החום פוגע בגוף שלנו.
מנורות החימום הישנות מנסות לחמם את האוויר. אבל בחדר האמבטיה, האוויר פשוט נעלם דרך האוורור או מתחת לדלת. בעצם, אתם חוממים רק את המסדרון.
לעומת זאת, גלי אינפרא-אדום לא מתעניינים באוויר. הם שולחים את החום ישירות לעור ולרצפה. ברגע שאתם לוחצים על המתג, אתם מרגישים את החום מיד. אין צורך לחכות שהחדר יתחמם – אתם פשוט מרגישים את החום מיד.
מניעת חדירת מים
חדרי אמבטיה הם בעצם חדרי אדים, וזה קשה מאוד לחשמליים. כדי שהמנורות יעבדו כראוי, הן צריכות דירוג IP גבוה – כלומר, הן צריכות להיות אטומות לחלוטין.
אנחנו מניחים את רכיבי החימום בתוך צינורות זכוכית, ועוטפים את כל המערכת במעטפת שלא תירקב. כך, טיפות המים נשארות רחוקות מהחלקים החשמליים. בלי אטימה טובה (חיפשו IPX4 או IPX5), אתם עלולים לסבול מקצר חשמלי. אף אחד לא רוצה את זה.
כמה דברים לקחת בחשבון בעת ההתקנה
המעבר למערכת חימום תלויה על הקיר אינו פשוט כל כך. צריך לחשוב על כמות הזרם החשמלי הנדרש. מנורות אלו צורכות כמות לא מבוטלת של חשמל, ואתם לא רוצים שהמפסק ייפל בכל פעם שאתם נוטלים אמבטיה. אני ממליץ על שימוש במסלול חשמלי נפרד, כדי להיות בטוחים.
יש גם את עניין המיקום: אם המנורה מותקנת גבוה מדי, החום לא יגיע אליכם. אם היא מותקנת נמוך מדי, המים יגיעו לעדשה של המנורה. זה דורש איזון, אבל ברגע שמגיעים לגובה הנכון, זו חוויה מעולה.