הסוד האמיתי של תנורי אינפרא-אדום מסוג IP44: הכל נמצא בחוטים
אם אתם מתכננים להשתמש בתנור אינפרא-אדום במקום לח או מלוכלך, כנראה שכבר בדקתם את הדירוג IP44. אבל העניין הוא שהדירוג הזה מהווה רק חצי מהתמונה.
המארז של התנור בדרך כלל עומד בסטנדרטים. אך הבעיה האמיתית נמצאת בחוטים שמחברים את התנור לרשת החשמל. במערכות בעלות הספק גבוה, המקום בו החוטים נפגשים עם רכיב החימום נהיה חם מאוד. אם החיבור אינו מושלם, לחות יכולה לחדור פנימה. ובמקרים גרועים יותר, הנחושת מתחילה להתחמצן. וכשזה קורה, התנור עלול להתקלקל במהירות.
למה המוצרים הזולים כשלים
רוב התנורים שניתן למצוא משתמשים בסיליקון רגיל או בחומרי אטימה פשוטים. בהתחלה זה נראה בסדר. אך חומרים אלו אינם יכולים לעמוד במחזורי החום התמידיים. בסופו של דבר, החומרים האלו יבשים ונשברים. כשנוצרת פתח, חמצן ולחות יכולים לחדור פנימה. הבידוד נהיה שביר, וכך נוצר קצר חשמלי.
אנחנו עושים זאת אחרת
אנו משתמשים בסיליקון פלורוסיליקוני בעל עמידות גבוהה, או בחומרים סראמיים מיוחדים. הרעיון הוא שחומרים אלו מתרחבים ומתכווצים באותו קצב כמו צינור הקוורץ. במקום להילחם בחום, החומרים האלו פשוט מתאימים את עצמם לחום.
מה צריך לבדוק כשרוכשים תנור
בפעם הבאה שאתם בוחרים תנור, שימו לב למקום בו החוטים נכנסים למארז. אם אתם רואים רק חוליה גומיית פשוטה, עדיף להימנע ממנו – זו אינה אטימה תעשייתית, אלא רק פתרון זמני. עליכם לוודא שהחוטים עמידים מספיק כדי לעמוד בעומס החשמלי. אחרת, אתם רק מוסיפים עוד חום לאזור האטימה, ובכך מפספסים את המטרה.